שרוולים ומצופים מתנפחים אינם אמצעי הצלה. הם יכולים להחליק, להתפנצ'ר, לשנות תנוחה ולתת לילד תחושת ביטחון שלא באמת קיימת.
ליד מים פתוחים משתמשים באפוד ציפה מתאים ומאושר, ועדיין משגיחים. בתוך שיעור, עדיף לבנות מיומנות ציפה ונשימה ולא תלות באביזר.
הסכנה היא לא רק שהמצוף ייכשל
הסכנה הגדולה היא שהילד לומד שהמים מחזיקים אותו בלי מאמץ. אחר כך, בלי האביזר, הגוף שלו לא יודע מה לעשות.
גם ההורה מקבל מסר מרגיע מדי. הילד נראה צף, ולכן המבוגר לוקח צעד אחורה. זה בדיוק הפוך ממה שבטיחות מים דורשת.
אפוד ציפה הוא משהו אחר
הצלב האדום ממליץ שילדים ושחיינים לא מנוסים ישתמשו באפודי ציפה מאושרים. זה רלוונטי במיוחד ליד ים, כנרת, סירה או מים פתוחים.
גם אפוד ציפה לא מחליף מבוגר אחראי. הוא שכבה אחת בתוך מערכת, לא אישור להתרחק.
מה עושים במקום תלות באביזרים
בונים יכולת: הכנסת פנים, הוצאת אוויר, ציפה על הגב, היפוך, חזרה לדופן. זה בדיוק החיבור למיומנויות הישרדות במים ולבחירת חוג שחייה טוב.