טביעה שקטה מתרחשת כי הילד לא מצליח לצעוק: הפה והאף מכוסים מים, והגוף נאבק לנשום.
הסימן החשוב ביותר הוא לא קול, אלא שינוי בהתנהגות: ילד שנעלם מהקצב, עומד אנכית, לא מתקדם, הראש נמוך או המבט קפוא. אם יש ספק, ניגשים מיד.
מה שהסרטים לימדו אותנו פשוט לא נכון
בסרטים טובעים ברעש. במציאות הרבה אירועי טביעה נראים כמו ילד שקט מדי. אין דרמה. אין ידיים באוויר. יש כמה שניות שבהן המבוגר צריך לשים לב.
בטרם מתאר טביעה כאירוע מהיר ודומם. ה-CDC מוסיף שטביעה יכולה לקרות בשניות. לכן השגחה מרחוק אינה השגחה.
סימנים שצריכים להדליק נורה
- ילד שמפסיק לשחק ולא עונה כשקוראים לו.
- ראש נמוך במים או פה קרוב לקו המים.
- תנועה אנכית במקום התקדמות.
- ניסיון לטפס על המים בלי להצליח.
- שקט חריג אצל ילד שהיה פעיל לפני רגע.
במקום לחפש סימנים, בונים מערכת
המערכת פשוטה: מבוגר אחראי, מרחק נגיעה לפעוטות, גידור לבריכה, ולימוד הדרגתי של מיומנויות הישרדות במים. סימנים הם קו הגנה אחרון, לא תוכנית עבודה.